Действительно ли обычно носимая нижняя рубашка, известная как «попрошайка цицит», вообще обязательна в цицит?

Галахические аспекты:

Арух а-Шулхан в Орах Хаим - סימן ח - דיני ציצית ועטיפתו - приводит Бет Йосеф, который говорит, что наш маленький Талит Каттан является действительной одеждой, которая полностью соответствует этим требованиям для цицит.

Вот что он пишет в Siman ז например:

ואחר כך כתב רבינו הבית יוסף בסעיף ג: ‏

טליתות קטנים שלנו, שאנו נוהגים אף על פי שאין בהם עיטוף - יוצאין בהם ידי חובת ציצית. עד כאן לשונו. ‏

Обсуждение в Поскиме касается того, как поступать с Итуфом — оборачивая его вокруг головы и плеч, — но не о том, действительно ли это для Брахи и Шаббата.

Хотя какой Брача говорить, является частью обсуждения.

Шулхан Арух (там же) пишет аналогично:

טַלִּיתוֹת קְטַנִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִים לִלְבֹּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם עִטּוּף, יוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת צִיצִית, וְטוֹב לְהַנִּיחַ אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ רָחְבּוֹ לְקוֹמָתוֹ, וּלְהִתְעַטֵּף בּוֹ, וְיַעֲמֹד כָּךְ מְעֻטָּף לְפָחוֹת כְּדֵי הִלּוּךְ ד' אַמּוֹת, וְאַחַר כָּךְ יִמְשְׁכֶנּוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ, וְיִלְבְּשֶׁנּוּ. ‏

Даже о Шаббате в סימן יג - דיני ציצית בשבת мы узнаем:

ב אִם הִיא מְצֻיֶּצֶת כְּהִלְכָתָהּ, מֻתָּר בָּ בָּ всем לִרְשׁוּת הָרַבִּים, בֵּין טַלִּית קָטָן בֵּין טַלִּית גָּדוֹל: אֲפִלּוּ ַזֶּ ַזֶּtַזֶּה שֶׁאֵין לָנוּ תְּכֵלֶת גָּדוֹל: אֲפִלּוּ ַזֶּtַזֶּה שֶׁאֵין לָנוּ תְּכֵלֶת תְּכֵלֶת גָּדдолв

Обсуждения:

Беэр-Хайтев уже затрагивает ваш вопрос в סימן טז - שעור טלית.

Арух Хашулхан подробно обсуждает Гемару, которую вы упоминаете в סימן טז - דין כמה שיעור אורך הטלית ורחבו.

Его вывод состоит в том, что размер «взрослого человека, который вышел бы на мгновение» относится к верхней одежде, а не к нижней одежде, как у Арба-канфот.

Это длинная статья — 5 симанимов — в ней обсуждаются различные ришоним и то, как они решают ваш вопрос.

Для полноты вставлю исходники - но слишком запутано для перевода:

Шулхан Арух:

סימן טז - שעור טלית, ובו סעיף אחד

א שִׁעוּר טַלִּית שֶׁחַיָּב בְּצִיצִית שֶׁיִּתְכַּסֶה בּוֹ בְּאֹרֶךְ וּבְרֹחַב רֹאשׁוֹ (א) וְרֻבּוֹ שֶׁל קָטָן הַמִּתְהַלֵּךְ לְבַדּוֹ בַּשּׁוּק, וְאֵינוֹ צָרִיךְ אַחֵר לְשָׁמְרוֹ: הגה: וְאָז חַיָּב בְּצִיצִית וְדַוְקָא שֶׁהַגָּדוֹל לוֹבְשׁוֹ פְּעָמִים (ב) עַרְאַי וְיוֹצֵא בּוֹ לַשּׁוּק (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם בֶּן חָבִיב וּבְשֵׁם מַהֲרִי' א): ‏

באר היטב ( א) ורובו של קטן. Ки -רמ רמ כשהוא בן ט בתש בתש רמ''''א א האיך יוצאין בד 'כנפות קטנtקטנים מזילך היי'שששששטלטלטל Chinתשטלטלטלטלטל Chinתשטלטלטלטלטלטל עםילך ילך ילך ילך עםילך עםילך עםילך עםילך עםילך עםילך עםילך ילך ילך. Âעםים. וילכו בו כל היום ומ''מ אם אפשר לאדם שיעשה גדול שהוא כשיעור מה טוב כעעעעה נעוב נעעעה נדול וכ 'מט'''מ מ מהרי'''ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אות דים רחבים ל ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה. מ''א. ובספר פרי הארץ כ' בשם ספר דרך חכמה ששיעורו ג' רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב ושיעור טלית גדול הוא שיכסה ראשו ורובו בעטיפה ויגיע עד החזה ע''ש. כ 'ארtאר''''ty ז''''' טלית קטן יותר טוב י יttי' בו בתי זר  טוב י יttי 'בו בתי זרוע ע טל הטלית ונתקפל קצת לובשי בגדים ואחר אחר אין ביעקב ביעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב ראשיעקב? ו דכיון שעומד להתפשט כפשוט דמי אף שלא נתפשט עדין והרי יש בו כשיעור ע'''ש ועין שי שיא. הטלית קטן שיש בו כדי לכסות ראשו ורובו וע''י התפירה אין בו כשיעור פמטצר פמצר פמצי שם סי' ס''ו וכ''כ בלקט הקמח: (ב ) עראי. ואם גדול מתבייש לצאת בו עראי לשוק אין לברך עליו. ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בוצא דעתית שאחרים אין יוצאין בוצא דעתו מ''''' ועי 'ט'''ז עי' בשכנה''ג ובס 'פרי ארץtארץ ס א' בעי 'בשכנה''ג ובס' פרי ארץtארץ ס א 'בע''''-::

Арух Хашулчан:

סימן טז - דין כמה שיעור אורך הטלית ורחבו

א תניא במנחות דף מ עמוד ב :

טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו, והגדול יוצא בו דרך עראי – חייבת בציצית. אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו, אף על פי שהגדול יוצא בה עראי – פטורה. עיין שם. ובוודאי שיש שיעור לקטן זה, דאין סברא לומר לקטן בן שנה או שתים או מעער יר. ובאמת כתב הרמב''ם ריש פרק שלישי: ‏

קטן המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו. עד כאן לשונו. וגם שיעור זה לא נתברר, דאין לומר דזהו שא ז לא נתברר, דאין לומר דז всем קטן שאינו צריך לאמו דוא כבן א או חמש כדאמרינן בריש שמיני דעירין א חמש הינן בריש שמ שמיני דעירובין, דאם ה otttrנן בריש שמ שמ דעירין דאם ה הtהיש ל שמ'ני לובין דאם ה ה ל ל שמ'’'נ דע לшем לש ל לש לש לש לשיש ל ל ל ל ל לש לש לש לש дети ל ל ל ל ל ל לי ל לש לש לשי ל ל. אלא וודאי דכוונתו לגדול מזה. ‏

והטור כתב בן תשע שנים, עיין שם. ואולי יצא לו שיעור זה מפני שמצינו בש'''ס (יבמות צו ב) דבן תשע ראוי לביאה - σרי שעתה יצא לכלל גדלות קצת. והנימוקי יוסף כתב: קטן המתבייש לצאת לחוץ בלא כסות, עיין שם. ‏

ונראה לי כיון דהטור פירש השיעור, והמה לא פירשו – קיימא לן כהטור. ואולי גם הם סוברין כן דאלו אם באנו לשער בשיעורם – עדיין לא ידענו כמה. ‏

הט''ז מביא מפעוטות, וצריך עיון. ודייק ותמצא קל. ‏

ב ема והנвно Ки -''''' לא זכ הזכיר כלל הך תנאי דגדול יוצא בו דרך עראי, אלא ש всем מתכסה בו ראשו רוב דרך עראי, ש ש всем מתכסה בו ראשו ורובו, עיין שם. אבל הטור כתב שיעור טלית להתחיב בציצית: כל שקטן בן תשע שנים יכול לכסות בה ראשור וב atthים כיכול לכסות בה ראשור וב atthит כיכול לכסות בה ראשורובו, וגדול אינ מתביש בה רי לשוק. אבל אם אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו, אף על פי שגדול יוצא בה באקראי לפק –שפק. עד כאן לשונו. ‏

ורבים תפסו שהרמב''''ם והטור מחולקים: דהרמב''''' סבירא ליה דדי בתנאי דקטן מתכס всем ..., והטור סבירא ליה דתרתי בעינן. ועל פי זה כתב רבינו הרמ''א על דברי רבינו הבית יוסף שהם כלשון הרמב''ם. כתב הוא וזה לשונו: ‏

ודווקא כשהגדול לובשו פעמים עראי ויוצא בו לשוק. עד כאן לשונו. וגם דקדקו: למה לא שנה התנא האופן השני, אם קטן מתכסה ואין גדול יוצאער דר דו דו והאריכו כל אחד לפי דרכו (עיין בית יוסף, וב''ח, ודרישה, וט''ז, ומגן אברהם). וגם חקרו איך דtדין כשגדול יוצא בו בקבע ואין הקטן מתכסה בו, והסכימ דחיבת בציצית (ב'''ח ומגן אברהם ואליe רבה). ובוודאי כן הוא, דבגד שגדול יוצא בו בקביעות למה יפטור? ‏

גאמנם לעניות דעתי כל טורח זה בחינם. דהנה זהו וודאי דכל הדינים הם לגדולים, דקטנים לאו בני מצוה נינהו. ולכן הרמב'''ם לא הוצרך לפרש רק דבר של ש שהוא לסימנא, והגדול ה הוצרך להזכיר דסתמא בגדולים מירינן. והברייתא הכי קאמר: טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו – חייבת בציצית. והדבר תמוה: הא התורה אמרה ''אשר תכסה בה''. ולגדולים נאמרה, ופשיטא דבגד שהקטן מתכס всем בו ראשורוביטא ספ ש всем מתכס всем בו רורובו לא onספיק לגדולים, דאין דרך גדול לצאת קצר כז כזה, והים - בטל דעתו. וזה מתרץ הבריתא: והגדול יוצא ב всем ערא עראי, כלומר: אף על גב דלקביעות ודאי אינו ראוי, אבל במקרה יוצא ביתיני ראוי, אבל במקר всем onוצא בי, ותורה חיבה גם במקר всем onוצא ביתורה חיבה גםי יttry בי. ופסיקא להו לרבנן דכל שהקטן מתכסה בה ראשו ורובו – ראוי לגדול לעראי. אך לפי ז всем אולי יאמרו דלעראי ראוי אף פחות משיעור אמרה, לזה אומר דאם אין הקטן מתכסה בה ראשו ורובו, אף פי קטןהגד מתכס всем בה ראשו ורובו, אף פי קטןהגד מתכס всем בה ראשו ורובו, אף פי שהגד מתכס всем בה ראשורובו, אף פי שהגד מתכס всем בה ראשורובו, אף פי שהגד מתכסה בה ראשובובו, אף פי שהגד  יוצא ראשי - פטור על פי שהגד יה יוצא רי - פטור®. אבל להיפך אי אפשר לומר, דזהו מן הנמנעות דאם רק קטן מתכסה ראשו ורובו יש לגדול עראי. ‏

ונמצא דכל עיקר הדין תלוי בהקטן, ולכן לא הזכיר הרמב''ם יותר. והטור העתיק לשון הגמרא ונפרש בו כמו בגמרא. מיהו על כל פנים הרמב''ם והטור לא פליגי כלל. וגם מה שחקרו הגדולים כשגדול יוצא בו בקבע – חקרו בנמנעות לדברינו. ואם אחד עושה כן – בטלה דעתו.

(כן נראה לעניות דעתי. ונראה לי שזה דעת רבי יצחק אבוהב שהובא בבית יוסף אלא שקיצר מאוד. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר כל מה שהקשו בזה. וכן מה שכתב המגן אברהם סעיף קטן ב', דאם הגדול מתבייש פטור, עיין שם – וזה אינו , דכיון דחכמים שיערו שבשיעור זה יוצא הגדול עראי מי יחלוק בזה? ומתבtמתב הגדול עראי מי יחלוק בזה? והמתביש בטלה דעתו, וכל שיעורי וים הtוא.)

ד עוד חקרו הגדולים וצוחו על המנהג שנושאים צ וצוחו על המנהג שנושאים טליתות קטנים מאוד, ועושין בהן ציצית, וσלכין בהם לרשות רבים צית, והין בהם לרשות הרבים צית, והולכ בהם לרשות הרבים צית, והולכ בהם לרשות הרבים צ. וצו возможность ככרוכיא, וכתבו דלכל פחtפחות יהיbend אורך הטלית אמה וחצי, שלוש רבע אמות מלפניו ושל אמיו. ואם נחשוב לפי אמות שtש''''ס, יהיbend בשלוש רבע אמה - תשעה וויערסקעס לפי ъем מtry בשל רבע אמ всем - תשעה וויערסקעס לפי ъем מtמידה של מדינתינו רוסיא. ולדבריהם אותם שנושאים קטנים מזה – אינם יוצאים ידי חובת ציצית. כלומר: דזהו כהולך בלא בגד החייב בציצית. ולפי זה אסור לצאת בהם בשבת, דהציצית חשיבי ולא בטלי. ‏

ולכן תמיהני על מי שכתב דמוטב לילך בו מלילך בלא ציצית כלל (מגן אברהם בשם רמ'''א), והרי בשבת הוי כמשוי? וכתבו להזהיר ההמון שלא יעשו כן (ט''ז וב''ח וכו'). ולפחות יהיה שלוש רבע אמה אורך בכל צד, וחצי אמה רוחב. והכתפיים יהיו רחבים, כלומר: שהרי פתוח באמצע, ואם לא יהיו רחבים – כחחחופ מיחזל מחחוופ ‏

(מה שכתב המגן אברהם דלא ליתי אוירא דהא גיסא ... - פשיטא דאין ז всем ענין לכאן, ורק במחיצות במקין זום ענין לכאן. רק במחיצות ובמק הנחשב כסתום אמרינן כן.

ה ולעניות דעתי כל חקירה זו בחינם, והעולם מקיימים מצות ציצית בטלינתהטטטולם מקיימים מצות ציצית בטלינתהקת טלינתהקת והעולם מקיימים מצות ציצית בטלינתהקת ה דכבר בארנו בריש סימן ח מהנימוקי יוסף ומהריטב''''א, שיש מהראשונים שאמרו דציצית אינ אלא שמעטף ראש othrotראש רוב גו דציצ אינה אלא שמעטף ראש הראש רוב גtגוף. ולפי זה כל טליתות קטנות שלנו אינם חייבות בציצית. ונדחו דבריהם, ומן התורה כל בגד של ארבע כנפות שנושא על גופע – חייב בתתייצית ייצית ייצי. וגם דעת רבינו הבית יוסף כן הוא, כמו שכתבתי שם. ‏

והא דבעינן עיטוף רוב הגוף - זהו בטלית העליון, שהוא כמו הסודר גמרא הגמרא, שהיה הילוכם בזה כידודר. ולכן מברכינן עלייהו ''להתעטף בציצית''. ובזה בעינן שיעור מפני שהוא על הבגדים. אבל טלית קטן בגד הבגדים אינה צריכה שיעור כלל, דאם ש יש בו ארבע כנפות - חיב בציצית. וכן מבואר להדיא מדברי הריטב''א והנימוקי יוסף שהבאנו בשם בסעיף ד, עשין. ‏