По какой причине вам не разрешается учить Тору шебиктав ночью?

Мишне Берура (238, Шаар ха-Циюн 1) пишет, что Мидраш (Пиркей д'Ребби Элиэзер 46 и Танхума Парша Ки Сиса 36) пишет, что Моше Рабену обучали Письменной Торе днем ​​и Устной Торе ночью. Из этого мидраша Баэр Хетев (2) (и Аризаль [ред.]) заключает, что не следует учить написанную Тору ночью.

При Мегадим пишет, что можно изучать Тору Шебексав ночью, а Шаар Хатзиян заключает, что даже согласно Махмирим это только предпочтение, а не иссур.

Кроме того, Йесод веШореш ха-Авода (6:2) пишет, что с пейрушами в любом случае нет проблем ночью.

Что касается Тегилим (который является Письменной Торой и, согласно Аризалю, не должен изучаться ночью), Каф Хахаим (237: 9) пишет, что минхаг должен читать ее после Хацоса, но Айшель Авраам (Бутчатч) пишет, что ночью нет проблем. но затем добавляет, пожалуй, только с миньяном.

См. издание Диршу Мишне Берура, там же), а также см. Ябиа Омер OC 17.

Некоторые добавляют, что в пятницу и вечером Йом Тов не проблематично выучить Тору Шебексав по Аризалю (Йосеф Омец 54). Некоторые включают также вечер четверга (переходящий в пятницу) (Йесод вешореш ха-авода и другие. См. Пискей тшувос, сноску 32).

В сидуре рабби Шабтая из Рашкова, в котором приводится кавванот Аризаля (есть во многих книгах, только одна у меня под рукой), в разделе «Криат шма ше-аль ха-мита» сказано:

אין ללמוד מקרא בלילה כי קtoקורא בלי פירוש עומדת בעשום קורא בלי פירוש עומדת בעשיו מקום תגבירין אומדת בעשום מקום תגבורת הדין ואין ראויt

Не следует учить микру ночью, потому что чтение [микры] без комментария стоит в [мире] Асийи, месте усиления суровых суждений, и не подобает будить их во время их правления, ночью .

Для каббалистов частью ритма времени является то, что в течение первой половины ночи в мире עשיה господствуют силы суда. Кроме того, для каббалистов разные виды обучения — например, изучение Мишны, изучение Каббалы, изучение Микры — находятся в разных мирах. Поскольку микра стоит в עשיה, ею не следует заниматься ночью.

Аризаль учил, что Микра, Тора Шебихсав (Письменная Тора) не следует читать ночью. Однако перевод чумаша на любой другой язык, и особенно изучение чумаша с комментарием Раши, то есть Тора Шебеаль Пех (Устная Тора), разрешен ночью. В идеале, однако, изучение чумаша в любом виде желательно проводить в дневное время.

Теилим, по многим мнениям, также входит в предписание Аризаля против Микра ночью, и поэтому его также не следует читать в ночное время. Существует обычай, что даже чтения теилим в форме техины и бакаша (мольбы) - по некоторым мнениям, даже для того, кто нездоров, - в отличие от его изучения, также следует избегать ночью.

Многие поским правило, что все вышеперечисленное не применяется после хацос (полночь), особенно в отношении Теилим. Конечно, в случае холе шееш бо саканах (кто-то, кто находится в критическом состоянии), не дай Б-г, можно проявить снисходительность и произнести Теилим на ночь, особенно если это после хацоса.

שקו״ט בזה בכ״מ אר האריז״ל בשעהמ״צ אתחנן ואתחנן (וראה גם ריקאנטי פ׳ יתרו), והובא ל ל всем בבאה״ט או״ח סרל״ח סק״ב. וראה במשנ״ב שם בשעה״צ בריש הסימן.

Σובאו בזה כמה צדדי קולא באחרונים, ואא״פ להעתיק בכאן פרט הפרטים, כי מצע המצע מהשתרע. ולא באנו אלא להעיר במש״כ ל להקל בלומד עם פירוש, והביאו כן מיסוש״ עם ששירוש, והביאו כן מיסוש״ה שש ששtששי פ״ב - שכ״כ בס בסי׳ ר׳ שבתי שכtשכיבה. ומובא כבר במ״ח מסכת השכיבה פ״א. (ובנוגע להמ״ח בכלל – ראה מה שכתבנו במ״מ וציונים להלכה יומית אות שםתש ובממ). וראה שו״ת אבני צדק יו״ד סי׳ קב שהעיר כבר מזה. ומ״מ, לכתחילה עדיף טפי לפני הלילה גם בכה״ג – ראה אג״ק חי״ג ע׳ שלא.

ולהרחבת היריעה בכ״ז, הנה כל האר״ש לפניך, כנסמן בספרים דלקמן – שו״חסת יב״חת יב׳חל יב׳חל יב׳חל יב׳חל שם ח״ז סי״ז. שמירת הגוף והנפש ספ״ד. פסקי תשובות במקומו. הלכה ברורה (יוסף) שם ס״ד ואילך. בתורתו יהגה ח״ד פ״י. קובץ אור ישראל חו׳ טז ע׳ קל ואילך. ובקשתם משם.

והנה, ידוע מה שעלו ונסתפקו אחרונים חביבים אם תהלים הוא ג״כ בכלל האזזרהרת אזהרת וכמה סברות בדבר - שיתכן שמקרא שמקרא (לעניננו) Ки -зорлом הtי רק חמשה חומשי תורה, או שאמירת תהלים כנגעים ואהל o, או וירתתשבחיכלר״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנ״ז״זישאנא״זישאנא״זישאנא״זישאנא״זישאנא״זישאנתשבח״זישאנתשבח״זישאנתשבח״זישאנתשבח״זישאנתשבח״זישאנתשבח״זישאנתשבח״זישאנתשבח״זישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ ישאנ. . ולמעשה, נתפשטה הוראה להחמיר גם באמירת תהלים, עכ״פ חצ חצות הלילה, וכמ״ש בנימים א חצ ות הלילה, וכמ״ש בנימוקי או״ח סרל״ח, ובכ״מ - ראה בהנסמן לעיל. וראה גם הנסמן במאסף לכל המחנות ס״א סקל״ח. שו״ת יצחק ירנן ח״א סכ״ו. מנהגי החיד״א או״ח ח״א סכ״ב ס״ב. ומשם באר״ה.

ואדרבה, במדה מסויימת, אמירת תהילים – שאינה בגדר לימוד והוא ללא פירורררשה – שאינה בגדר לימוד והוא ללא פירורררשה.

ועכצ״ל שבפסוקים שבסדר ъем תפלto (ערבית, סדר ספ всем, קידוש לבנה, קשעהמ״ט וכו׳, ודומה לקריאת המגילה בליל פור ואיכ בליל וית בליל קריאת אית לית לית אית אית אית לית לית לית ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל ליל לי ל ליל לי ל ל ליל לי ל ליל לי ל ליל לי יל לי ו. משמ״ש ס״מ סק״ו (גם לגבי שיעורי לימוד. ושם, בנוגע להשלמת השיעים במוצאי ת״ב. ולהעיר שו״ת לבו״מ מהד במוצאי ת״ב. ולהעיר משו״ת לבו״מ מו״ת עד״זוצא סקפ״ו להתיר משו״ת לבוע וצא עד״זו״ח סקפ״ו להתיר משו״ת קבוע עד״ז וצא עד״זו״ח סקפ״ול לול בכלו״ת וע ו״ת ועד״ז ועד״ז עד״זו״ח עד״זול ליר שו״ת עד״זו״ת וצא עד״זו״ח עד״זו״ח עד״זו״ח עד״זועד״ז עד״זועד״ז עד״זו״ח עד״זו״ח עד״זי עד״ז עד״זt. ״ת בית ישראל או״ח סל״ה. ובס׳ המנהגים ע׳ 20 (ובכ״מ באג״ק - נסמנו לקמן) שמנהגנים בש בשיעור חומש הtит. שיעור חומש היומי הוא עם פירש״י). נימוקי או״ח סרל״ח (בפסוקי דרחמי בקשעהמ״ט, שלהגן שאני. ושם עד״ז בנוגע לאמירת ד׳ מזמורים קודם השינה. ודלא כבא״א מבוטשאטש שם שאין תהילים בכלל. אבל ראה באג״ק דלקמן מזה). כה״ח סקל״ז סק״ב (תהלים קאפ׳ קכא בתפילת ערבית, למנהגם). שו״ת בצה״ח ח״ד סמ״ד.

ולא יוקשה בעיניך ממש״כ בשעה״כ (דרושי ъем לtoלילה, תפילת ערבית בתחילתו) שהאריז״ל הי׳ אומר שום מזמור לפני ברכיז״ל פסוק אום מזמ שם בטעמאיר בטעמא בטעמאיר בטעמאיר בטעמאיר בטעמאיר בליר לירילא לירי בלים לי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלי בלים לי בלים לי בלים לי בלים לי בל ויםי בל בטעמאיםי בל בטעמאיםי בל בטעמאום בטעמאי בל וום בטעמאי ו וים וי ו ו ווק וי פסוקים הנ״ל בעל כרחך ליישב כנ״ל. (אלא, שבלא״ה מובא בכ״מ שהאריז״ל התפלל לפני צא всем, רא всем סרל״ סק״ב.

[והנה כי כן הוא גם במש״כ שם בשעה״כ בנוגע לאמירת מזמורים במוצ״ש. וסרה σebour כחto מכאן בהשקו״ט בנוגע למוצ״ש אם אפ״ל מקרא מקרא מקרא (ותהילים) אוצ״ש למ דלא אם מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא מקרא.

ועוד, שכתב מהרש״ו בסידור חמדת ישראל (תפילת ערבית) לפרש מד״ע, שהוא לפי מזמ המזמורים הוא לסדר עולמ אבי״ע ובערבית א״צ ז זэй. ולא עוד, אלא ש ש всем ש לא הפסיד כאדם הקורא בתורה, וכונת σרבtי׳ לומר שאי״ב שום חיוב.

(ודעת אדה״ז בסידורו לומר מזמור שלם דוקא - הוא נגל הנגלה, בכדי שלא לומר קדיש על פסוקים מלוקטים (ראה סומר קדיש פסים מלוקט ע״פ שע״א פסק ליד ים ליר ליר ל ל לים ל ל ליד ל ל לידיד ל ליריד ל ל ליסקמ״גיסקמ״גיסקמ״ג. ׳ ישראל שם אר האריז״ל שאמר פסוקים הנ״ל, בכדי שלא לומר קדיש על דבר ריקם). ובטעם מזמור הנ״ל דוקא - ראה א״ר סוסי׳ רלז. וע.

וד״ז שייך גם לנשים – ראה שו״ת רב פעלים בסוד ישרים ח״א ס״ט. (אלא שבמש״כ לענין תיקון חצות – ראה כה״ח ס״א סקט״ו). וי״ח בזה.

לאידך, פשוט, שמי שאינו יודע כ״א מקרא או תהלים תבטל יתבטל מלימודו - ראה פתח עינים להחיד״א ברכות ג, ב. חסל״א סרל״ח סק“י. עיקרי ד״טtד״ט או״ח סכ״ב סקנ״ז בשם ככר ל להחיד״א (ונמצא הוא בככר לאדן לקוטים ס״ Хорошо סק״ג). בא״ח ש״א פקודי ס״ז. שו״ת מהרש״ם ח״א סקנ״ח. בצה״ח שם. ובאמת, כבר קדמם בח״י (שבת פח״י), וידוע שבד״כ העתיק מקודמיו (וראידוע שבד״כ העתיק מקודמיו (וראה σמצttyמצין ​​אצלנו ז ז всеми וראה מש״כ להשיג עליו בשו״ת קציני ארץ סי״ג, שלע״ה גרע טפי, עיי״ש. וי״ל. ולהעיר שגם בכתהאריז״ל כתב רק ״אין ראוי לקרוא מקרא״, ולא לשון אי״גוורא, ולא לשון אי״כוורא, ולא לשון אי״גוורא.

ולענין תהילים לחולה (לפני חצות) – רבו בזה הדעות והמנהגים. והנה, בשו״ת רב פעלים ח״ב ס״ב החמיר מאד, גם למקשה לילד וכה״ג. והחרה החזיק אחריו בשו״ת יבי״א הנ״ל (ולא נקט בכחא דהתירא, כדרכו). אבל ראה חזו״ע להנ״ל אבילות ח״א ע׳ יט. וראה גם בשו״ת צי״א ח״ח ע׳ סב. שם חי״ז ס״ג. בא״מ ח״ד סכ״ב. בצה״ח שם סמ״ו.

ואם כי דעת כו״כ מהנ״ל נוטה להקל - מצינו בכמוג מים נוטה להקל - מצינו בכמוג מים שנוטה ל всем - מצינו בכמה חוגים שנהגו להחמיר בכ בכ всем, וכדעת רב פעלים נ״לtנ״ל, ראה שו״ת אול״צ פמ״ וכדעת רב פעלים נ״לtנ״ל, ראה שו״ת אול״צ פמ״ וכדעת פעל פעלים נ״לtנ״ל, ראה שו״ת א א פמ״ וכדעת פעל. תהילים אגרא דהילולי ע׳ קעט (מהרה״צ מנאסויד). אדיר במרום סקאליע אות שפז (ע׳ קפז). זכור לאברהם (קאהן) סס״ב סס״ז. וראה גם כמה עובדות עד״ז בס׳ תפארת בנים טויסיג על קיצשו״ע ס״א ס״ה (ע׳ כה). וראה זה פלא, שכן נהגו להחמיר גם בחוגי המוסר – ראה ס׳ זכרון בית קלם ע׳ כח.

ומה גם לפמש״כ באג״ק (חי״ט ע׳ שסט. וראה גם ע׳ כ כו) שצ״ע בנ בנוגע לאמירת ד׳ מזמורי תהילים לפנוגע לאמירת ד׳ מזמורי תהים לפנוגע לאמירת ד׳ מזמורי ъем דלאים לפני ъем שtשינה, אף שהוא להגן (ודלא כנימי נ״לtנ״ל נ״לtנ״ל ). ומ״מ, בחושבי״ס כמדומה ברור שנהוג עלמא להקל.

ולענין תהילים כשמירה אצל בר מינן ל״ע – ראה הנסמן בשו״ת יבי״א שם שהקלו שהקלו. וכמדומה שכן המנהג בכ״מ. לאידך, בשו״ת חיים שאל ח״ב סכ״ה כתב החיד״א להחמיר בהקפות למת בלטשל מוצ״ממוצ״מ. ושקו״ט בדעת החיד״א, במנהגי החיד״א שם. וכ״ה במנהגי המקובלים בקונט׳ החיים יודוך ש״ב (ע׳ עא) לומר רק משניחת לפצנ.

ומעתה, בנוגע ללילי שויו״ט – הנה בליל שישי כ׳ להדיא בשעהמ״צ להתירא. ועפ״ז כ׳ בשו״ת יוסף אומץ להחיד״א סנ״ד, שהדברים ק״ו בליל שבת. וכ״ה בכ״מ. (ויש שהוסיפו גם בנוגע למוצ״ש, וכנ״ל. ואכ״מ). ועפ״ז כתבו כו״כ להקל גם בנוגע ליל יו״ט (שו״ת מהרש״ם ח״א ד״ ד״ всем чет יל onו״ט (שו״ת מהרש״ם ח״א ד״ ד״эй Объем. פעל פעלים שם. ״מ – ראה שו״ת לבו״מ מהדו״ת או״ח סקפ״ו). וראה שו״ת שיח יצחק או״ח סקט״ז.

אמנם, בארצה״ח ב בהמאיר לארץ סקל״ו כ׳ מק המקובלים (ויתכן שכונתו לח״י מקין יוכ״פים (ויתכן שכונתו לח״י ענין onpeantכ״פ פ״ד) להתיר ביוить לח״ו יי יוהכ״פ פ״ד) להתיר ביוить כמו בשבת, לפי ש Хорошо א שבת שבתון בון ל כמו בשבת, לפי ש Хорошо א שבת שבת שבת מלאון ל כמו בשבת. וא״כ אין הכרח בנוגע לשאר יו״ט. [ולהעיר, שע״פ דא״ח, ביו״ט יש נ יניקה ולכן מותר במלאכת או״נ משא״כ בשבת - ראה סידיד עם דא״ח סעודת ליל שבת)].

וממש״א תושב״כ בסדר תיקון ליל שבועות – אין ראי׳, לפי שהוא מסדר היום. ועו״כ לחלק באו״א, ראה הנסמן בקובץ אור ישראל שם (הע׳ 11). וממוצא דבריהם אתה למד לכאו׳, שהחמירו גם בליל יו״ט. וראה גם ע״פ דא״ח, בטעם מה שליל שבועות הוא להיפך מכל השנה, תושב״כ קודם חצות ושבע״פ אחרי חצות, במאמרי אדמו״ר האמצעי במדבר ח״ב דרושי שבועות ע׳ שכו ואילך. וראה הנסמן בהערות המו״ל שם לכו״כ דרושים עד״ז. ולהעיר מאג״ק חי״ג ע׳ קלג.

והנה, באג״ק דלקמן, בכל המקומות, נז׳ רק להקל בר״ה יוהכ״פ, והושע״ר. (ובאג״ק חכ״ב ע׳ רצב: מלבד ביום הכפורים כtretpret כ רצב: בס׳ ביום הכפורים וכיו״ב, ובס׳ המנהגים נ״לtנ״ל נזכר עשי״ת. ומה שהביאו נ״ל מבוטשאטש אי״ת. ומיאיאו עד״ז מב מבוטשאטש או״ח סש״ו במי onום ב׳ דר מא״א מב מבו״ח סש״וצאי ום י י י י י י  יдолв. ״ה – לשי׳ קאזיל להתיר באמירת תהילים, כנ״ל, ובפרט לחולה). ומ׳ ג״כ דלא שמיעא לן להתיר בכל לילי יו״ט.

ועפ״ז, ראיתי לכמה חכמים שכתבו שמנהגנו להחמיר גם בליל שבת. אלא שהדבר תמוה, היאך אפ״ל להקל בליל שישי, ולהחמיר בליל שבת. וגם צ״ע לומר שלימוד מקרא בליל שבת מעורר דינים - שהרי כל דינין מתעברין מינה, ואין כאן בית מיחוש. ובקושטא י״ל שלא נחית כ״א ח החידוש בנוגע לליל ר״ה ויוהכ״פ, משא״כ בליל שבת, שפשוט להיתרא. (וראה מפי השמועה בספר דיני ומנהגי ר״ח ע׳ ז הע׳ 26). ועדיין, דבר ההשמטה אומר דרשני.

אמנם כן, של׳ הפע״ח שער הנהגת הלימוד הוא ש״יש קצת מציאות שיוכל לקרוא בל בליל שישי. ומשמע שאי״ז היתר מרווח, וקאי רק על קריאת כ״ו פסוקים שנזכרו שם. ועד״ז הוא בנגיד ומצוה ס׳ תיקון חצות. (וראה גם היום יום ד׳ טבת). [ולהעיר שיש שכתבו ללמוד כ״ו פסוקים רק אחרי חצות הלילה]. ואכן יש שכתבו כן למעשה, שאין לקרוא בליל שישי כ״א כ״ו פסוקים הנ״ל, ראה מה שהאריך בשו״ת וקים הנ״ל, ראה מה שהאריך בשו״ת וקים הנ״ל, ראה מ всем שהאריך בשו״ת וישב הים ס״ו סק״ה.

ולהעיר, שבשעהמ״צ שם כ׳ בנוגע לליל ו׳ שאין לכון במילוי הו׳ ו׳ שאין לכון במילוי הו׳ ו׳ שאין לכון במילוי ъем ו׳ שאין לכון במילי ъем ו׳ שאין לכון במילי ъем ו׳ שאין לכון במילי ъем ontי״ן כמו בה׳ ימי ъем שבtotשבי׳ דהי״ן כמין ימי השבי ״שהמילי כמין ואין שבוע ״שהמילי יא דין ואין שבוע ״שהמילי יא דין ואין שבוע ״שילים״ים״יא דין ואין ראי לעינים״ים״ים״.

ועדין לא איפרק מחולשא, דבשעהמ״צ שם (מז, א): ואח״כ תקרא מה שתרצ Хорошо כמנהגך, ומ׳ גם מקרא (ונקט ל׳ ״תקרא״). ויתירה מזו, בהמשך דבריו (מח, א) כ׳ בפשי׳ שבליל ששי יכול לקר א א אף בליל שבליל ששי יכול לקרוא מקרא אף בלילה, ולא קאי תםtתם בענ בענין כ״וקים.

ועוד ועיקר, דאנן בליל שבת קימינן השתא, והיאך אפ״ל שיש להימנע מקריאת מקרא אז, שכולו רחמים פשוטים. ואף שביום, ובפרט בעת רעוא דרעוין, σוא תכלית הרחמים לוא דרעינ הtит תכלית הרחמים ולית דינין דתקיפין, ועוד שבלילית דינ דתקיפין, ועוד שבלילית דינ דתקיפין, ועוד שבלילית דין דתקיפין, ועוד שבלילית די״ז מפניןין, יק שבליא לית ית ית ית. וק״ו שמעלתו גדולה מליל ששי, ומיום הששי.

איברא, שמצינו לגורי ъем ארtאריז״ל (והובא גם סרפ״ סק״אה סק״א) שכתבו שלא לומר תרגום בלילה שלא ל всем וומר עכ״זומר תרגום בלילה ל ל всем מדה״ד, ועכ״ז כתבו ג״כ לומר תרג ל בשבת ויэн.

אלא שבנוגע לשויו״ט אאפ״ל שהוא מטעם הנ״ל, שהרי כתבו שלא לאומרו גום בי״ם ביום ביום ביום ביום ביום ביום ביום ביום ביום ביום ביום ביום אלא שבנוגע לשויו״ט ונתפרש הטעם במעין גנים להרמ״ע מפאנו (א, ד) באו״א, כיון שבשויו״ט המלכות, בחי׳ תרגום, נכללת בזכר, בחי׳ מקרא. וא״כ אי״ז שייך כלל לעניננו.

ומ״מ, רא всем בשו״ת וישב הים שם ש ש всем להוכיח הארים שא שהאריך להוכיח אר האריז״ל שאף שאין לחוש בקריאת התרגום ארורר דינים בשבת לחינו ראוי שמעורר דינ בשבת, מ״מינו ראוי שמעינ שבת בזמן אינו ראוי תרגים שבת ש ש ש שים רחמים רחמים רחמים רחמים רחמים רחמים רחמים רחמים רחמיםי רחמים. ומה שקרא האריז״ל שמו״ת בליל שבת - הינו כשלא בע״ש בע״ש, וגם שהוא לצורך פרצוף הנתקן באותו יום, עי״ש באורך.

ומדאתינן להכי, Киболь שי״ל שלא לקרוא מקרא בליל שבת, אף שאינו כ״כ בחי׳ הדינים כבתרגום, ורק בקריאת שמו״ת. ולהעיר גם שבכה״ח סרל״ז סק״ט כ׳: ומשמע שם בשעהמ״צ דבליל שויו״ט אחיו ל,״חיו ל,חיו ונראה מדבריו דלא ברירא לי׳ מילתא כ״כ. ועצ״ע בכ״ז.

[ונוסף לכהנ״ל, ילה״ע מצד גזירת קריאת כתובים בשבת מצד ביטול ביהמ״ד. וראה וילקט יוסף חו׳ יד סק״ח שר״ל שכ״ה גם בליל ש״ק. וראה שלחן מנחם ח״ב סרט״ו בנוגע לקריאת המגילות בשבתות של ג׳ הרגלים].

ולהעיר שגם בהושע״ר נהגו באמירת תהילים רק אחרי חצות. וראה בל׳ ספר המנהגים דלעיל. ובפשטות, לפי שאז הוא זמן מסוגל לאמירת תהילים. וכ״כ בשיחת ליל הושע״ר תשמ״ט. ולהעיר מר״ד הושע״ר תשכ״ז.

זמן התחלת הלילה לענין זה – בכ״מ כתבו מצאה״כ דייקא, ושבביהשמ״ש יש להקל. וראה שו״ת מי יהודא או״ח סכ״ב. לאידך בח״י הנז׳ כ׳ משקיעה״ח. ובאג״ק דלקמן נמצא לכאן ולכאן. ושקו״ט בזה רבים ושלמים. ואולי יש לחלק לפי הענין. וכגון בהשלמת השיעורים בדיעבד, ואין דנין אפשר מאא״פ, או בהתחיל ביretשמ״ש שיש שכתבו להקל בכה״ג. ועוד כיו״ב.

זמן סיום הלילה – בכ״מ אי׳ שהוא עד אשמורת הבוקר. וי״א רק עד חצות. וראה הנסמן בספרים דלעיל, בפתח דברינו. אלא, שבתהילים נתפשט המנהג להקל לאחרי חצות. ובאג״ק חי״ג ע׳ שלא: ״ידוע מש״כ בכתהאריז״ל שאין ללמוד מקרא בלילה. כן נזהרים מאמירת תהלים בלילה עד חצות״. ובפשטות, הכונробей כאן בשתים: שאף שנסתפקו בתהלים אם הוא בכלל אזהרת האריז״ל, בפועל נזהרים גם מז всем, כנ״ל. לאידך, בתהילים נזהרים רק עד חצות ותו לא, משא״כ במקרא בכלל. והארכנו מזה בקובץ הארבעים (קרית גת). והנת׳ כאן – עיקר. (ולהעיר משיחת ש״פ תבוא תשל״ד בנוגע למקרא אחר חצות).